מספרים של פעם בחיים

פורסם: 14 בינואר 2013 ב-Uncategorized

מזה כשלושה חודשים אני מפרק כיסאות מבתי קולנוע נטושים. מפרק ובונה מחדש.

אני לא יודע אם ניסיתם לעשות זאת פעם – לפרק ולבנות מחדש – אבל לקחת כיסא הרוס, שלכלוך רב נדבק בו במשך כשלושה עשורים, לשלשת יונים ועטלפים, מסטיקים אינספור מתחת למושב וברגים חלודים וסוררים, זהו אתגר של ממש. זה הזמן לספר שכל כיסא קולנוע מונה אחד-עשר חלקים: שתי ידיות, שתי רגליים, שני בסיסי רצפה, שני פסי תמיכה, משענת, מושב ומוט ברזל. כל אחד מהם, בדרכו שלו, דורש טיפול מיוחד: שטיפה עדינה במים להורדת הלכלוך ה"קשה", שפכטל להסרת המסטיקים ועבודה נמרצת עם נייר לטש להורדת הלכה הישנה והשומנים רבים. אחר הייבוש מגיע שלב הצביעה. מרגש לראות כיצד הכיסא מקבל שוב חיים חדשים, כאילו מבקש לחזור בחזרה אל אולם הקולנוע ולהמשיך מהנקודה בה נפסקו שירותי האירוח שהציע עשרות שנים. אחר כל שיקום כיסא, אני שולף את המצלמה ומנציח את הרגע שבו אני מפיח חיים מחודשים ברהיט. זה הרגע שאפילו אני, ציניקן בנשמה, מחסיר פעימה.

העיתונאי ואיש הרדיו, עמי כברי, קרא בסופ"ש את הפוסט אודות הכיסאות של יהודה פוליקר וכתב לי: "בעיני, אתה מונע בעוצמה על ידי הרצון להיאבק בזמן. לא לאפשר לו לפורר ולהעלים את הכל. כל שיפוץ וחידוש של כיסא כזה הוא עבורך סוג של מסע בזמן. בכיוון ההפוך". הוא בהחלט צודק.

בחודשים שעברו הרכבתי יחד עם אווה ארד, בעלת הסטודיו לעץ "לוח וגיר", מספר רב של כיסאות. בסיום העבודה הכיסאות נראו מעולה, יפים ויציבים, אך רק דבר אחד היה חסר להשלמת האותנטיות: המספר. כן, אותה ספרה על גב הכיסא שציינה למבקרים בבית הקולנוע היכן בדיוק הכיסא שלהם. אווה השתמשה בשבלונת מספרים שיש ברשותה. אין מה לדבר, המספרים הם יפים, גדולים ומאירי עיניים, אך הם רחוקים שנות-אור מיופיין של הספרות ההן מפעם. כשמסרנו את זוג הכיסאות הראשון שהרכבנו לידיו של יהודה פוליקר, עדיין חשתי החמצה שלא עלה בידינו ליצור שבלונת מספרים הזהים לאלה של המקור. נועם, בני בן ה-14, חיפש ממושכות ספרות דומות ברחבי הרשת, אך לשווא. ספרות, כמו אלה שפיארו את הכיסאות בבתי הקולנוע של פעם, לא מצאנו. אפילו לא דומות.

בשלב מסוים כבר הרמתי ידיים. אפשר לשחזר כיסאות של פעם, אמרתי לעצמי, אך אי אפשר להחזיר את הספרות של פעם.

***

בשבת האחרונה נסענו, נועם ואנוכי, אל בית הקולנוע הנטוש. עבורי זהו הביקור השישי. עבור נועם זהו הביקור השלישי. אין חדר או כוך שאני לא מכיר בקולנוע הזה. כשפנס הראש על מצחי, אני מסתובב בין כתליו כאילו הייתי כאן מאז ומתמיד. ולחשוב שאפילו סרט אחד לא ראיתי בו. והנה אנחנו נכנסים פנימה דרך הפרצה, יורדים במדרגות. רגלינו פוגשות בחפצים הרבים שעל הארץ: בקבוקי שתייה, קרטונים, קרשים ושאר מכשולים. אני, ברגליים בטוחות, ממשיך קדימה ומריץ בראשי את סדר היום בביקור בקולנוע.

נועם עוצר, מביט ארצה לאור הפנס ואומר:

"אבא, תראה מה מצאתי".

אני מסתובב לאחור ומאמץ את עיניי לראות את החפץ שהוא מחזיק בידו. לוחית ברזל. בעודי מנסה להבין ממה הוא כל כך מתפעל, יורד לי האסימון במכה אחת: ש-ב-ל-ו-נ-ה.

"נועם, תגיד לי שזה שבלונה שיש עליה מספר", אני אומר לו.

הנער מחייך. "יש", הוא אומר. אני מתקרב וחוטף מידו את לוחית הברזל. הספרה שמונה מחייכת אליי. מיד ירדנו על ברכינו ופתחנו בחיפוש אחר אחיותיה האבודות של הספרה שמונה. אלא שהלכלוך הוא כה רב והתחושה היא שמדובר בחיפוש אחר מחט בערימה של שחת. רק שהערימה כאן מצחינה ומייאשת.

"נועם", אמרתי לו כעבור כמה דקות. "זה לא יעבוד. צריך למצוא שיטה יעילה לסרוק את החדר". שלפתי מתיקי שקיות זבל והתחלנו לאסוף לתוכן את הלכלוך הרב. שקית אחר שקית התמלאה בזבל. ואז נמצאה לוחית נוספת ועליה הספרה שבע. ועוד אחת. ועוד אחת. ועוד אחת. כעבור שעה וחצי עלה בידינו להשיג את כל עשר הספרות – מאפס ועד תשע. כל לוחית שהצלחנו לגלות שחררה מאיתנו קריאת התלהבות ושמחה.

כל הדרך הקצרה הביתה דמיינתי כיצד אותו עובד קולנוע, שבוודאי כבר הלך לעולמו, עובר בין כיסאות הקולנוע ובאמצעות אותן שבלונות מסמן כיסא אחר כיסא, ספרה אחר ספרה, בסבלנות ובדיוק רב מעניק לקולנוע סדר ולכיסאות – זהות משלהם.

***

הגעתי היום לסטודיו של אווה. בכיסי עשר שבלונות . "יש לי הפתעה", אמרתי לה. שלפתי את השבלונות והנחתי אותם על השולחן. עיניה אורו.

"המקוריות?" שאלה ואני חייכתי חיוך גדול של שביעות רצון והנהנתי בחיוב. במשך דקות ארוכות התפעלנו מהספרות יוצאות הדופן ואחר כך ניגשנו לקעקע עימן את הכיסאות.  בדיוק כמו בעבר הרחוק נצבעו הכיסאות בספרות בצבע קרם. זו עבודה זהירה ומדויקת. מעט צבע – והספרות לא יבלטו. יותר מדי צבע – המספרים ימרחו. בתום המלאכה העדינה התבוננו מרחוק בכיסאות, כאילו אנו מביטים כעת בילדינו המשחקים בחוף הים, והסכמנו שלפעמים מספר הוא הרבה יותר מסתם מספר.

לא מאמינים? ראו בעצמכם.

***

IMG_20130114_204142 IMG_20130114_204252 IMG_20130114_204349 IMG_20130114_204430 IMG_20130114_204503 IMG_20130114_204537

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s